בגן אפשר לחשוב חושבים היום בעיקר על מחר, כשלגן תגיע לביקור לכבוד פתיחת עונת הבחירות לראשות המועצה מיכאלה אברבוך, ראשת המועצה לשעבר. 

מיכאלה אברבוך היתה פעם אישה מאוד חשובה, שעשתה דברים חשובים למען המושב והקהילה, ולאנשים חשובים לשעבר שמתמודדים שוב לתפקיד חשוב, חשוב להפגש עם אנשים שלא פגשו הרבה זמן או מעולם, כדי שיעזרו להם לחזור להיות שוב חשובים כמו פעם.

 

בגן אפשר לחשוב מצחצחים הבוקר כל פינה, אפילו יותר מבדרך כלל. בכל זאת, כשאורח חשוב מגיע לבקר בגן, חשוב שלא יהיה בלגן, ואם זה מישהו שהוא נורא חשוב, גם אם הוא חשוב לשעבר כמו הגברת אברבוך, מומלץ אפילו לסדר עוד יותר ולעבור כמה פעמים עם סמרטוט ומים וסבון והזה של הרצפות כדי שמיכאלה לא תתבלבל ותחשוב שבמקום גן ילדים היא הגיעה בטעות לגן חיות. 

 

ישי וטל רוצים גם הם לעשות משהו חשוב משלהם למען האורחת וניגשים ליהודית שרצה מדבר חשוב אחד לשני.

"יהודית!" הם קוראים. "את מרשה לנו לעזור לך להכין עוגיות למחר?"

"האמת, לא תכננתי אבל אתם יודעים מה?  זה רעיון נהדר."

"ישששש!"  טל וישי שמחים ומפשילים מייד את השרוולים. 

"רק לפני זה יש כמה דברים דחופים לעשות. רוצים לעזור לי?"

"כן!!!"

"אז ככה: קודם כל כדי שהמטבח יהיה ערוך לאפייה, צריך לשטוף את הכלים שנותרו מארוחת הבוקר, לייבש ולשים אותם אחד אחד במגרה. ואז, לטאטא את הריצפה, לפנות את האשפה, רגע, עוד לפני זה, צריך מהר להכין לאחרי החצר פעילות יצירה, תוך כדי לשים לב אם מישהו צריך עזרה, לסייע בפתרון ריבים, ללוות לשירותים, לענות בטלפון להורים, ל..."

"רגע יהודית, יש לנו רעיון. אולי בינתיים שאת תעשי את זה אנחנו נלך לעזור לדינה לשתול שתילים בחצר. ישי בוא מהר, דינה הסמויה, את מרשה לנו במעדר?"
"בשמחה", דינה עונה בחיוך גדול. "אבל אתם יודעים, לפני ששותלים צריך לעשות עוד כמה דברים."

"אין בעיה, אנחנו מוכנים", ישי וטל שוב מפשילים שרוולים. 

"אז ככה: קודם כל צריך לנקש את העשבים. אחר כך לגרוף את העלים, לשטוף את הפחים, ליישר את השתילים הקיימים, לצבוע את האבנים, להחליף אדניות, לגשת לערוגה של הירקות, לקטוף את הצנוניות והעגבניות שכבר בשלות, תוך כדי גם להשגיח על הילדים, לחבר בין חברים, לעזור לאלה שמתקשים, ל..."

"רגע דינה הסמויה, יש לנו רעיון. אולי בינתיים שאת תעשי את זה אנחנו נלך לרונית לעזור לה להכין ברכה? בוא טל, לפני שדינה הסמויה תתן לנו עוד משימה."

"רונית, אפשר לעזור לך להכין למיכאלה אבעבועות שלט ברוכים הבאים?"

"רעיון יפה", רונית מתלהבת. "יופי של קבלת פנים" היא אומרת ומתנשפת תוך שהיא מתרוצצת ממקום למקום, הולכת וחוזרת, חוזרת והולכת ולרגע לא עוצרת.  "אנחנו יכולים לכתוב על בריסטול גדול ברוכים הבאים, מסביב, נגיד להוסיף כמה פרחים וביתר את כל מה אנחנו צריכים." "מה אנחנו צריכים?"

"לא הרבה. מדפים חדשים, כמה ארוניות, דלתות תקינות, מגרות שגם נסגרות ולא רק נפתחות, לצבוע את הגדר, לשפץ את החצר, להוסיף מתקנים, לשתול עוד פרחים, להרחיב את שטח החנייה, להפסיק את הרעש בחוץ מאתר הבנייה, להוסיף תקציבים, לשפר את התנאים, יותר חופשות, פחות שעות, לטפל אחת ולתמיד במעמד הסייעות, יותר כח אדם, להתאים את מערכת החינוך לרמה המקובלת בעולם, אגב, לא יזיקו מידי פעם גם מילה טובה ויחס חם, נמאס לנו שמתייחסים אלינו כאילו אנחנו בתחתית הסולם ושיבינו, שיבינו כבר פעם אחת ולתמיד שעם כל הרצון הטוב אנחנו לא סופר מן אלא בסך הכל בני אדם! אה, ולתקן את הברזיה בחצר גם."

טל וישי מסתכלים זה על זה. 

"אה... בעצם, רונית, יש לנו רעיון. אולי בינתיים שאת תכתבי את כל זה אנחנו... מה אתה אומר ישי, נצא להפסקת תה? בוא, בוא. ממש מעייף הביקור הזה."