דּוֹד חִילִיק, קָרָאתִי לְעֶבְרוֹ בַּדֶּרֶךְ הַחוּצָה.

"כֵּן, חָמוּד."

דּוֹד חִילִיק, אֲנִי חוֹלֵם לִהְיוֹת טַבָּח!

"נֶהֱדָר, יֶלֶד יָקָר. עִם נְחִישׁוּת וַחֲרִיצוּת תּוּכַל לִהְיוֹת כָּל מָה שֶׁתִּבְחַר, מִטַּיָּס וְעַד רוֹפֵא. הָעִקָּר שֶׁתִּהְיֶה מְרֻצֶּה."

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת טַבָּח.

"אִם טַיִס זֶה הַדָּבָר שֶׁיִּגְרֹם לְךָ לִהְיוֹת מְרֻצֶּה, עֲלֵה וּנְסֹק עַד לְאָן שֶׁתִּרְצֶה."

אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת טַבָּח.

פָּשׁוּט. טַבָּח.

בִּשְׁבִילִי, הֲכִי כֵּיף בַּמִּטְבָּח. גַּם אִם כָּרֶגַע כָּל מָה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ לְהָכִין זֶה, פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, כָּרִיךְ עִם מִמְרָח. בְּכָל זֹאת, לְהִתְעַטֵּף בַּסִּנָּר הַגָּדוֹל שֶׁל אַבָּא, לַחֲבֹשׁ אֶת כּוֹבַע הַשֵּׁף שֶׁקִּבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה מִדּוֹדָה סוּזִי מֵאָמֵרִיקָה וְלַעֲשׂוֹת בִּכְאִלּוּ אֲנִי מְנַהֵל מִסְעָדָה מִשֶּׁל עַצְמִי – אַל תִּצְחֲקוּ, זֶה עֵסֶק מְאוֹד-מְאוֹד רְצִינִי. וְהָאֱמֶת, בְּלִי לְהַשְׁוִיץ, אֲפִלּוּ הִמְצֵאתִי מַתְכּוֹן סוֹדִי. אֲבָל כָּזֶה שֶׁאִם מְבַקְּשִׁים יָפֶה אֲנִי מוּכָן לְגַלּוֹת.

וּבְכֵן, לַהֲכָנַת כְּרִיךְ הַחֲלוֹמוֹת, זֶה מָה שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת:

טוֹב, מִפֹּה אֲנִי כְּבָר לֹא יְכוֹלָה לְגַלּוֹת. תִּצְטָרְכוּ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר וְלִרְאוֹת.