נטעלי חזרה מטיפול שורש בצרפת. מטיול שורש. נטעלי חזרה אתמול מ ט י ו ל - ש ו ר ש י ם בעיר לה - רושל בצרפת - כן, אמרתי את זה נכון - שנמשך כמעט כמו באורך של געגוע, אם יורשה לי לומר אבל אל תגלו לה, רק כדי להיזכר במקומות שהיא גם ככה לא זוכרת כי היא נולדה בארץ בכלל. ההורים שלה גדלו בצרפת. אפשר לחשוב. זה עדיין לא תירוץ להשאיר אותי לנצח את עצמי בטאקי במשך ארבעה ימים. ארבעה ימים! ההורים שלי נולדו ברחובות. זה אומר שאני יכול ככה סתם לצאת באמצע השבוע למסע רחובות ברחובות כאילו אין בעולם שיעור עברית וחשבון ומדעים וכישורי חיים (שאף אחד לא ישאל אותי מה זה יותר בחיים!) ושעה חופשית כי המורה לספורט, אפילו שהיא גרה ארבעה רחובות מבית הספר, תמיד תקועה בפקקים? התשובה, דרך אגב, היא לא! חוץ מזה, אני אישית לא הייתי בצרפת, יש לי מספיק רושל משל עצמי, ולהגיד בקול רם בפני כולם שהיא דומה שתי טיפות ברד מנטה ירוק לולנסיה, כשלא הייתי גם בולנסיה, זה סתם להוציא את העיניים, או את המיץ. בקיצור, לא צריך להשוויץ.  

 

לפי דעתי, לא צריך לבזבז את זמנם היקר של התלמידים על סיפורים לא מאוד מעניינים, כמו זה שבשנה שעברה הם נסעו, כל המשפחה, לנורופן בבלגיה לבקר בתערוכת מדריכלות, וחודש לפני זה לנאפולי באיטליה לכבוד שבוע הפסטה, שזה כמו שבוע הספר רק מעניין (אבל היא דברה על זה כל כך הרבה שדווקא לא בא לי לפרגן) ולפני זה לטיול בר מצווה לאח שלה בחמת גדר... אני אפילו לא יודע באיזה מדינה זה חמת גדר!!!

 

לא משנה, אפשר לחשוב. אצלינו בבית יש מלא גדר בחצר. גדל בכמויות. הכל שטויות.

מה שחשוב זה שמחר ניסע כל הכיתה לטיול סוף שנה מטעם ועד ההורים בגן החיות.

יו-הו! 

 

הפעם האחרונה שביקרתי בגן חיות היתה ביום חמישי לפני שנתיים. אני זוכר את זה מצויין כי באותו בוקר עקרו לאורה שתי שיניים, ואז היא לקחה שני פתקים, אחד לכל שן, וגם עט, וכתבה על פתק אחד "גן חיות" ועל פתק שני "אופניים", ואז ערבבה בין השניים ואז בחרה אחד ופתחה אותו וגילתה שיצא לה אופניים אז היא קרעה את הפתק לרמה של קראמבל פירורים ובחרה את השני וצעקה "יששששש!" בקולי קולות על זה שיצא לה גן חיות. אז נסענו באותו יום לגן החיות, ובשבוע שאחרי זה היא כבר קיבלה אופניים מסבא אפרים. 

 

בקיצור, הרווחתי כפליים. גם גן חיות וגם את האופניים, כי הם בינתיים נשארו באותו גיל והיא גבהה פי שנתיים.

 

בקיצור, מחר נוסעים - שימו לב - באוטובוס! לגן החיות ברמת גן. איזו התרגשות. זה כל כך מושלם. מושל... מוש... מו... כאילו, אני כבר לא יכול לחכות. 

 

מצד שני, לא שאני חלילה... ולרגע אחד אפילו שלא ישתמע אבל... מה אם במקרה נעבור שם, נגיד, ליד... האריות? כאילו, אין לי בעיה עם אריות, חוץ מכאלה שאני עומד קרוב אליהם בגן חיות.

שיהיה ברור, אני לא אומר שאני מפחד. לא ולא! אני באמת לא מפחד מכלום. חוץ מאריות. ונמרים. ונחשים. ולטאות. וזהו. ועכבישים וג'וקים וצרעות. וזהו. ודבורים וחולדות ועכברים וכלבים. אבל רק הגדולים. וזהו. חוץ מזה אין לי פחדים. אולי רק מכרישים. וזהו.

 

וזהו!

 

לא, לא, אל תעקמו פרצוף כאילו אתם לא מאמינים, כי אני לא משקר בחיים. חוץ מהפעם ההיא אבל זה לא נחשב. ורק שיהיה ברור, באמת לא היתה לגוש גבינה צהובה ההוא צורה של כדור. 

 

אבל זה לא מה שאני רוצה לומר. אני רק רוצה שכולם ידעו שאני לא מפחד משום דבר. חוץ ממה שאמרתי עכשיו, אבל אני מוכן להתערב שגם כל אחד מכם היה מוותר בשמחה על פגישה ברחוב נגיד עם... עקרב. בגלל זה אני אומר שזה לא באמת נחשב. חוץ מזה, אם כבר נזכרתי בזה, אז שתדעו שאפילו אז, לפני שנתיים, אמא אמרה שהייתי גיבור כי הצלחתי להתקרב לכלוב של הציפור ולהושיט לה יד פנימה כמעט עד המקור, ואם הציפור הבלתי מפחידה בעליל הזאת בעצמה לא היתה בורחת, יש מצב שהיינו מבלים עוד כמה דקות ביחד. אז, סליחה אבל שלא יהיה ספק, אני דוקא באתי לקראת והייתי מאוד נחמד והיא זו שלא רצתה, אז בהחלט אפשר שנסכם שזה היה באשמתה. א ש מ ת ה! סיכמנו?

 

איפה היינו?... 

אה, נו טוב, נטעלי, כן. 

אני יודע שזה לא מידע חשוב אבל סתם נזכרתי אז אני מספר שנטעלי חזרה אתמול מטיפו... טיו..ל שורשים בלה רושל רק כדי להוציא את הברד מנטה לכל מי שנשאר בישראל, ולא שאני עסוק בלגנן בדשא הסיטטי של השכן, ובטח ואבטיח שאני לא מתלונן אבל איכשהו, רק אומר שזה נראה למי שמסתכל (ואני לא) מהצד, שהיא מקבלת כל מה שהיא רוצה. אגב, אפילו אם צריך לערב בזה את ראש המועצה. ככה קראתי בעיתון. שאבא שלה, שעובד בלבנות בניינים, קיבל לא מזמן במתנה מראש המועצה לבנות במושב שני מגדלים. הם כנראה ממש חברים.

 

אני בקשתי לבנות מגדלים? רק אומר  שלא היה אכפת לי לקבל קצת כמו כמעט בערך, טיפה פחות, בסדר? ממה שיש לאחרים. זהו, אמרתי את שלי. עכשיו אפשר לדבר על נושאים אחרים?!

 

צרפת, אפשר לחשוב. איזה שטויות.

 

בטח יש שם מלא אריות.